פרשת תרומה - חס"ה לשבת

איך אפשר לזכות להשיג את כל ארבעת חלקי הנשמה? מדוע הוסיפו לבנימין הצדיק דווקא עשרים ושתים שנה? ומדוע מזכירים יציאת מצרים בקידוש?

יום שיש ג׳ אדר תשפ"ו | 20.02.2026 | 11:15

חידוש

״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״ (כה, ח)

הפסוק הקצר הזה כולל כל תורתנו הקדושה, הן הפשט, הן הרמז, הן הדרש והן הסוד.

במילים האלו ״ועשו לי מקדש״ גילה הבורא יתברך את אהבתו לעם ישראל. הקשר האמיץ לעזוב את כל עלומת העליונים, מליוני מליונים של עולמות, אורות נעלמים גנוזים, אור הצחצחות, ולבוא לשכון בתוך עם ישראל. זה מגלה אהבה שאין לה ערך, אהבה כזו, שכמו שהוא אין לו סוף, גם אהבתו לעם ישראל אין לה סוף. 

אם הבורא יתברך היה רוצה מהעליונים להיות לו מקדש, כל העליונים והנעלמים היו בונים לו מקדש, אבל הוא רצה ואהב וחיבב את העם הנבחר - עם ישראל - לשכון בתוכו, ועל ידי ששוכן בתוכנו אנחנו מרגישים את הצחצחות והאורות הנעלמים, כולם באים בארבעת חלקי הנשמה. וכמו שהתורה ארבעה חלקים, כך העוסק בה קונה את ארבעת חלקי הנשמה.

כשעוסק אדם בתורה בפשט שהוא הבחינה הראשונה שבתורה – קונה חלק הראשון בנשמה, שהיא בחינת הנפש. “זכה יתיר, יהבין ליה רוח” – עלה יותר במעלה והשיג יותר ולמד בחינה השניה של התורה שהוא הרמז – מוגלים לו בחינת הרוח, “זכה יתיר, יהבין ליה נשמה” – אם זכה ונתעלה ולמד בחינה השלישית של התורה שהיא הדרש – קנה בחינה יותר עליונה, השפעה אלקית יותר, והיא בחינת הנשמה. ובכל בחינה יש לו אות אחת בשם הוי’ה, ה’ האחרונה היא הנפש, ושם נפש היא הרמז, ואות ו’ היא הרוח, וה’ הראשונה היא הדרש, ושם הנשמה.

זכה יותר – התעלה במעלה יותר ולמד בחינה הרביעית העליונה מכולם, והיא בחינת נסתרות התורה וסודותיה, מהיכן קונה? מיו”ד הראשונה של הוי’ה, שהיא הבחינה העליונה שבכולם, שהיא בחינת נשמה לנשמה. הנשמה עצמה נקרא נשמה, בחינה עליונה ונעלמה מאד מאד, גנוז מאד מאד, היא בחינת החיה, והיא בחינת נשמה לנשמה.

וזה בעניין מה שאמרנו “ויעשו לי מקדש ושכנתי בתוכם”. וכל תלמיד חכם למה זוכה על ידי עסק התורה? שיש לו עולם עליון ארבע בחינות, והם בחינת הנפש, בחינת הרוח, בחינת הנשמה, ובחינת הנשמה לנשמה. במה? בכך “ושכנתי בתוכם”.

ועכשיו אין לנו מקדש. ומי הוא המקדש? התלמיד חכם שהוא עוסק בתורה, הוא המקדש “ושכנתי בתוכם”. כל תלמיד חכם, כל הכלים שמוציא מפיו כשעוסק בתורה או בתפילה או עושה איזו מצוה.

ובפרט יש לנו מוסר מהרמב”ן שהאדם לא ימנע מלומר לפני כל מעשה טוב לפני כל תפילה, לפני כל עסק תורה, “בשם כל ישראל”. אם אומר המלה הזאת “בשם כל ישראל”, ברור הוא לא רק לעצמו כלומר לאב”ע [אצילות בריאה יצירה עשיה] שורש נשמתו, אלא יכול לברר כל מיני אב”ע של כל עם ישראל, וכולם האדם מברר אותם ומעלה אותם במעלות רמות בשרשם העליון, כל אחד ואחד בנקודה שלו באב”ע שלו וכפי שורש נשמתו.

ואם כן, כל אחד ואחד יקח את העצה הזאת מהרמב”ן ויזכור אותה לפני כל תפילה, לפני כל לימוד תורה, לפני כל מצוה, לפני כל מעשה טוב, ויאמר “בשם כל ישראל”. השלוש מילים הללו “בשם כל ישראל” עושות תיקון עצום (רבי מרדכי שרעבי זיע״א).

סיפור

"וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה..." (כה, א)

מסופר על בנימין הצדיק (בבא בתרא יא) שפנתה אליו אשה אלמנה ובקשה צדקה. אמר לה, אין מעות בקופה של צדקה. אמרה לו, יש לי שבעה ילדים אם אין אתה נותן לי אוכל כולנו מתים ברעב, כשראה בנימין הצדיק את המצב הנורא נתן לה צדקה ממעותיו. לימים חלה בנימין הצדיק ונטה למות, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא כתוב "המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא", והאדם הזה הציל שמונה נפשות, מיד הוסיפו לו עוד עשרים ושתים שנה.
והסיבה שהוסיפו לו דוקא עשרים ושתים שנה יתבאר על פי מה שמבואר בתלמוד (סוטה כ') שכל זכות שאדם עושה עומדת לו למשך ג' חדשים, דהיינו במשך הג' חדשים הבאים יהיה מוגן מכל מיני פורענויות. ואומרת הגמרא (בבא בתרא ט:) כי הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, והמפייסו מתברך באחת עשרה ברכות. ועפ"ז מובן, כי כשבנימין נתן לאותה אלמנה כסף כנראה גם פייס אותה, והפיוס הועיל גם לשבעת בניה, נמצא שבשכר כל פיוס זכה בנימין לאחת עשרה ברכות וכל פיוס שכרו למשך ג' חדשים כנזכר לעיל, הרי תשע מאות ושלושים יום, וכשנכפיל אותם פי שמונה כנגד האשה ושבעת ילדיה יצא עשרים ושתים שנה בדיוק.

הלכה

קידוש

א. יאמר מזמור לדוד ה׳ רועי לא אחסר ויתחיל הקידוש מתיבות יום הששי ויכולו השמים ר״ת יהו״ה ב״ה ואע״פ שכבר אמרוהו ב׳ פעמים בתפילה, יחזור לאומרו עתה, והטעם הוא כדי להוציא בניו ובני ביתו, וגם מפני חביבות העדות שהקב״ה בראש שמים וארץ, ובזה משלימים לומר ג׳ פעמים ויכולו.

ב. קודם ברכת הגפן יאמר המקדש ״סברי מרנן״ ועונים המסובין ״לחיים״.

ג. מזכירים יציאת מצרים בקידוש כדי שיזכור האותות והמופתים שעשה לנו השי״ת במצרים והוא ראיה וזכר שהקב״ה מחדש מעשה בראשית.

ד. כשאומר ״זכרון למעשה בראשית״ יתפלל במחשבתו שיהיה לו זכרון טוב בתורה.

מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א
מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע

בברכת שבת שלום ומבורך!